In ברכות ו:ה we have:

אכל תאנים וענבים ורמונים מברך אחריהן שלש ברכות דברי רבן גמליאל וחכמים אומרים ברכה אחת מעין שלש ר”ע אומר אפי’ אכל שלק והוא מזונו מברך אחריו ג’ ברכות השותה מים לצמאו אומר שהכל נהיה בדברו ר’ טרפון אומר בורא נפשות רבות

There are a number of interesting things to note in this mishnah.

a) The mishnah opens with a dispute over the ברכה אחרונה to be said over figs, grapes, and pomegranates.  (Why are dates omitted from this list?).  רבן גמליאל says that one says שלש ברכות, that is full ברכת המזון, while חכמים say just ברכה אחת מעין שלש.  But if we look in כתב יד קאופמאן, the text is not ברכה אחת מעין שלש, but just ברכה אחת.

The phrase ברכה אחת appears several times in the משנה and תוספתא.

1. In סוטה ז:ו it refers to the way in which the ברכת כהנים was recited in the Temple v. outside the Temple

2. In תמיד ה:א it refers apparently to one of the ברכות קראית שמע

3. and in the תוספתא in our chapter of ברכות it appears several times referring to a ברכה אחרונה that is, as in our mishnah, one ברכה as opposed to three.

In none of those instances is it ברכה אחת מעין שלש.  It seems that מעין שלש is a later addition.  This is most likely because the original ברכות אחרונות were not in fact what we call ברכה אחת מעין שלש or על המחיה, but very short single sentence ברכות specifically related to the food eaten.  We have vestiges of these ברכות in some of the Genizah haggadot.  I will give one example – from the ירושלמי – below where I discuss בורא נפשות.

b) It is very important to note the opinion of רבי עקיבא that bread is not required to obligate a person to say the full ברכת המזון.  According to him, even if one eats cooked vegetables, and that is his meal – that fulfills the letter-of-the-law interpretation (and indeed the spirit-of-the-law) of ואכלת ושבעת וברכת and he is obligated מדאורייתא to say the full ברכת המזון.  This should be kept in mind today when it is very easy to eat a full and satisfying meal “get away” with just reciting בורא נפשות afterwards.

c) Speaking of בורא נפשות.  There is far too much for me to write here.  I will only briefly point out that ר טרפון clearly has a very very different understanding of בורא נפשות than we do.  I have pointed out elsewhere that the meaning of our own text of בורא נפשות is obscure.  As is exactly how it relates to eating meals that do not include grains.

If we look in the ירושלמי, we learn that בורא מיני נפשות was actually a ברכה ראשונה on meat and eggs – where the נפשות refer to the living things that we eat!

The ברכה אחרונה there is אשר ברא נפשות רבות להחיות בהן נפש כל חי בא”י חי העולמים.  This is what was probably considered ברכה אחת without any מעין שלש.

ואכמ”ל

Who are the חסידים ראשונים?

We read in ברכות ה:א:

אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללים כדי שיכונו את לבם למקום אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו ואפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק

חסידים ראשונים are also mentioned תוספתא נזיר א:א and in תוספתא בבא קמא ב:ו.

Yesterday (shabbat February 9, 2013) I was catching up in daf yomi and I came across a gemara (שבת קכא) which mentions חסידים and I wonder if they are the same חסידים הראשונים.  The interesting thing about these חסידים is that they seem to be a group who are either separate from, or at least do not 100% overlap with חכמים, and חכמים do not approve of their behaviour!

אמר רבי יהושע בן לוי כל המזיקין נהרגין בשבת …. תני תנא קמיה דרבא בר רב הונא ההורג נחשים ועקרבים בשבת אין רוח חסידים נוחה הימנו א”ל ואותן חסידים אין רוח חכמים נוחה מהם

In ברכות פרק ד משנה ב we have נחוניא בן הקנה’s prayers upon entering and leaving the בית מדרש.  The משנה asks: מה מקום לתפילה זו, which from the answer given seems to mean what is the nature of these prayers.

From the only parallel use of מה מקום:

תלמוד ירושלמי מסכת יומא פרק ג דף מ טור ב /ה”ג

שאלו את בן זומא מה מקום לטבילה

it seems that the phrase means “what is the reason” for these prayers?  The answers can be construed as answers to either question.

In the context of the mishnayot about תפילות and the proper text and times for them, it strikes me that the question might be even more emphatic “What is the place for such a prayer?!” – that is, is it appropriate to be adding new (?) prayers upon entering and leaving the בית מדרש?  Is this the place for prayer? After all, we have a fixed (semi-fixed) liturgy and appointed times for prayer, and this is not one of them.  This is just a thought.

In כתב יד קאופמאן (complete manuscript can be found here in stunningly high resolution; basic information about the manuscript can be found here or in English here), in ברכות פרק א’ משנה א we have: תפלת הערב אין לה קֶבַע

Later in the same chapter, משנה ד we have: רבי אליעזר אומר העושה תפלתו קְבַע אין תפלתו תחנונים

So which is it, קְבַע or קֶבַע?

Here the difference is probably pausal vs. non-pausal.  But generally there is a question of how to pronounce Hebrew words of this form, which include שבח and נפש.

Some people might be familiar with a dispute as to how to pronounce the word ושבחך in לדור ודור נגיד גדלך.  Most pronounce is וְשִבְחֲךָ while others pronounce it וּשְבָחֲךָ.  Baer in his Siddur Avodat Yisrael discusses this, and there are grammatical arguments for each pronunciation.  It is discussed by רבי יוסף ברבי יצחק קמחי (father of רד”ק) in his ספר זכרון p. 22.   It is also discussed by Shimon Sharvit in לשונה וסגונה של מסכת אבות לדורתיה p. 212, and by Nissan Berggrun in עיונים בלשון העברית p. 30.  Many others discuss the question as well.

Regardless of which grammatical arguments are right and wrong, there are different reading traditions regarding many of these words.  One of the more interesting words in the category is נפש which according to a Yemenite tradition is pronounced נְפָש (see Qesar – Hagayat Nefesh-Nfash be-Masoret Teman – Tema 5750).  I will have much more to say about the word נפש as we go through the Mishnah, and especially about the meaning of the word in תנ”ך, for which you can check out the  na”kh blog.

For those of you who pronounce it וּשְבָחֲךָ, you might consider being consistent and in ברכות קריאת שמע in the morning saying תִּתְבָּרַךְ יי אֱלהֵינוּ עַל שְׁבַח מַעֲשי יָדֶיךָ, and other examples.  The consistency point goes also for those who say שֶבַח.

This post is very much an outline.  Any treatment of this subject would take hours to research and write.  I only have a few minutes.  Blogging is harder than I thought it would be.