Category Archives: 43 – Hullin – חולין

כל/הכל

There are a number of Mishnayot that begin with הכל.

These instances can be categorized as follows:

(1) הכל ________ חוץ: the Mishnah gives a general rule followed by exceptions.  Examples include .חגיגה א:א, יבמות טו:א, מנחות ט:ח, חולין א:א, בכורות ט:ד, נגעים יב:א,

(2) הכל: A general rule without exceptions.  Examples include: ערכין א:א, תמורה א:א, זבים ב:א.

(3) הכל _________ אפילו: cases where הכל includes even categories that we might not expect to be included.  Examples include: גיטין ב:ה.

The Gemara (Bavli – I haven’t looked at the Yerushalmi) understands that הכל is לכתחילה.  I.e. if the Mishnah states that everyone is allowed to do something, it means that even לכתחילה this is permissible.  The Bavli discusses this on the Mishnah חולין א:א where there seems to be a contradiction between הכל שוחטין and the next phrase ושחיטתן כשרה which seems to be only בדיעבד.

The Mishnah in Temurah 1:1 already seems to have this undestanding: הכל ממירים אחד אנשים ואחד נשים לא שאדם רשאי להמיר אלא שאם המיר מומר

The Mishnah נגעים יב:א is interesting in that it has the כל…חוץ formula.  But in the second clause of the Mishnah it lists additional exceptions.  Which indicates clearly that כל at the beginning does not really mean “all”.

חגיגה פרק א משנה א

הכל חייבין בראיה חוץ מחרש שוטה וקטן וטומטום ואנדרוגינוס ונשים ועבדים שאינם משוחררים החיגר והסומא והחולה והזקן ומי שאינו יכול לעלות ברגליו איזהו קטן כל שאינו יכול לרכוב על כתפיו של אביו ולעלות מירושלם להר הבית דברי בית שמאי ובית הלל אומרים כל שאינו יכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלם להר הבית שנאמר שלש רגלים

 יבמות פרק טו משנה ד

הכל נאמנים להעידה חוץ מחמותה ובת חמותה וצרתה ויבמתה ובת בעלה מה בין גט למיתה שהכתב מוכיח עד אומר מת ונשאת ובא אחר ואמר לא מת הרי זו לא תצא עד אומר מת ושנים אומרי’ לא מת אף על פי שנשאת תצא שנים אומרים מת ועד אומר לא מת אף על פי שלא נשאת תנשא:

כתובות פרק יג משנה יא

הכל מעלין לארץ ישראל ואין הכל מוציאין הכל מעלין לירושלם ואין הכל מוציאין אחד האנשים ואחד הנשים (נ”א ואחד עבדים) נשא אשה בארץ ישראל וגירשה בארץ ישראל נותן לה ממעות ארץ ישראל נשא אשה בארץ ישראל וגירשה בקפוטקיא נותן לה ממעות ארץ ישראל נשא אשה בקפוטקיא וגירשה בארץ ישראל נותן לה ממעות ארץ ישראל רבן שמעון בן גמליאל אומר נותן לה ממעות קפוטקיא נשא אשה בקפוטקיא וגירשה בקפוטקיא נותן לה ממעות קפוטקיא:

גיטין פרק ב משנה ה

הכל כשרין לכתוב את הגט אפילו חרש שוטה וקטן האשה כותבת את גיטה והאיש כותב את שוברו שאין קיום הגט אלא בחותמיו הכל כשרין להביא את הגט חוץ מחרש שוטה וקטן וסומא ונכרי:

מנחות פרק ט משנה ח

הכל סומכין חוץ מחרש שוטה וקטן סומא ונכרי והעבד והשליח והאשה וסמיכה שירי מצוה על הראש בשתי ידים ובמקום שסומכין שוחטין ותכף לסמיכה שחיטה:

חולין פרק א משנה א

הכל שוחטין ושחיטתן כשרה חוץ מחרש שוטה וקטן שמא יקלקלו בשחיטתן וכולן ששחטו ואחרים רואין אותן שחיטתן כשרה שחיטת נכרי נבלה ומטמאה במשא השוחט בלילה וכן הסומא ששחט שחיטתו כשרה השוחט בשבת וביום הכפורים אף על פי שמתחייב בנפשו שחיטתו כשרה:

בכורות פרק ט משנה ד

הכל נכנס לדיר להתעשר חוץ מן הכלאים והטריפה ויוצא דופן ומחוסר זמן ויתום איזהו יתום כל שמתה אמו או שנשחטה רבי יהושע אומר אפילו נשחטה אמו והשלח קיים אין זה יתום:

נגעים יב:א

כל הבתים מטמאין בנגעים חוץ משל נכרים.  הלוקח בתים מן הנכרים יראו בתחילה.  בית עגול בית טריגון בית הבנוי בספינה או באסקריא על ארבע קורות אינו מטמא בנגעים.

ערכין פרק א משנה א

הכל מעריכין ונערכין נודרים ונידרים כהנים ולוים וישראלים נשים ועבדים טומטום ואנדרוגינוס נודרים ונידרים ומעריכין אבל לא נערכין שאינו נערך אלא זכר ודאי ונקבה ודאית חרש שוטה וקטן נידרין ונערכין אבל לא נודרין ולא מעריכין מפני שאין בהם דעת פחות מבן חדש נידר אבל לא נערך:

תמורה פרק א משנה א

הכל ממירים אחד אנשים ואחד נשים לא שאדם רשאי להמיר אלא שאם המיר מומר וסופג את הארבעים הכהנים ממירים את שלהם וישראל ממירים את שלהם אין הכהנים ממירים לא בחטאת ולא באשם ולא בבכור אמר רבי יוחנן בן נורי וכי מפני מה אין ממירים בבכור אמר רבי עקיבא חטאת ואשם מתנה לכהן והבכור מתנה לכהן מה חטאת ואשם אין ממירים בו אף הבכור לא ימירנו בו אמר לו רבי יוחנן בן נורי מה לי אינו ממיר בחטאת ובאשם שאין זכין בהן בחייהם תאמר בבכור שזכין לו בחייו אמר לו רבי עקיבא והלא כבר נאמר (ויקרא כ”ז) והיה הוא ותמורתו יהיה קדש היכן קדושה חלה עליו בבית הבעלים אף תמורה בבית הבעלים:

זבים פרק ב משנה א

הכל מיטמאין בזיבה אף הגרים אף העבדים בין משוחררין בין שאינן משוחררין חרש שוטה וקטן סריס אדם סריס חמה טומטום ואנדרוגינוס נותנין עליהן חומרי האיש וחומרי האשה מטמאין בדם כאשה ובלובן כאיש וטומאתן בספק: