Monthly Archives: January 2013

שלש ארצות

Leave a reply

In the Mishnah there are five times where the land is split into three, and the borders are different for some of the five different laws: שביעית, ביעור, חלה,נישואין, וחזקה

The three lands for שביעית are:
1. כל שהחזיקו עולי בבל מארץ ישראל ועד כזיב
2. כל שהחזיקו עולי מצרים מכזיב ועד הנהר ועד אמנה
3. מן הנהר ומאמנה ולפנים

The three lands for ביעור are:

1. יהודה
1a) ההר
1b) שפלה
1c) העמק

2. עבר הירדן
2a)
2b)
2c)

3. הגליל
3a) גליל העליו
3b) גליל התחתון
3c) העמק

The three lands for חלה are:
1.  מארץ ישראל ועד כזיב
2. מכזיב ועד הנהר ועד אמנה
3.  מן הנהר ועד אמנה ולפנים

The three lands for נישואין are:
1. יהודה
2. עבר הירדן
3. הגליל

The three lands for חזקה are:
1. יהודה
2. עבר הירדן
3. הגליל

 

משנה מסכת שביעית פרק ו משנה א
שלש ארצות לשביעית כל שהחזיקו עולי בבל מארץ ישראל ועד כזיב לא נאכל ולא נעבד וכל שהחזיקו עולי מצרים מכזיב ועד הנהר ועד אמנה נאכל אבל לא נעבד מן הנהר ומאמנה ולפנים נאכל ונעבד:
2. משנה מסכת שביעית פרק ט משנה ב
שלש ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן והגליל ושלש שלש ארצות לכל אחת ואחת גליל העליון וגליל התחתון והעמק מכפר חנניה ולמעלן כל שאינו מגדל שקמין גליל העליון ומכפר חנניה ולמטן כל שהוא מגדל שקמין גליל התחתון ותחום טבריא העמק וביהודה ההר שפלה
3. משנה מסכת שביעית פרק ט משנה ב
שלש ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן והגליל ושלש שלש ארצות לכל אחת ואחת גליל העליון וגליל התחתון והעמק מכפר חנניה ולמעלן כל שאינו מגדל שקמין גליל העליון ומכפר חנניה ולמטן כל שהוא מגדל שקמין גליל התחתון ותחום טבריא העמק וביהודה ההר שפלה

4. משנה מסכת שביעית פרק ט משנה ג

ולמה אמרו שלש ארצות שיהיו אוכלין בכל אחת ואחת עד שיכלה האחרון שבה רבי שמעון אומר לא אמרו שלש ארצות אלא ביהודה ושאר כל הארצות כהר המלך וכל הארצות כאחת לזיתים ולתמרים:

5. משנה מסכת שביעית פרק ט משנה ג

ולמה אמרו שלש ארצות שיהיו אוכלין בכל אחת ואחת עד שיכלה האחרון שבה רבי שמעון אומר לא אמרו שלש ארצות אלא ביהודה ושאר כל הארצות כהר המלך וכל הארצות כאחת לזיתים ולתמרים:

6. משנה מסכת חלה פרק ד משנה ח

רבן גמליאל אומר שלש ארצות לחלה מארץ ישראל ועד כזיב חלה אחת מכזיב ועד הנהר ועד אמנה שתי חלות אחת לאור ואחת לכהן של אור יש לה שיעור ושל כהן אין לה שיעור מן הנהר ועד אמנה ולפנים שתי חלות אחת לאור ואחת לכהן של אור אין לה שיעור ושל כהן

7. משנה מסכת כתובות פרק יג משנה י

שלש ארצות לנשואין יהודה ועבר הירדן והגליל אין מוציאין מעיר לעיר ומכרך לכרך אבל באותה הארץ מוציאין מעיר לעיר ומכרך לכרך אבל לא מעיר לכרך ולא מכרך לעיר מוציאין מנוה הרעה לנוה היפה אבל לא מנוה היפה לנוה הרעה רבן שמעון בן גמליאל אומר אף לא

8. משנה מסכת בבא בתרא פרק ג משנה ב

שלש ארצות לחזקה יהודה ועבר הירדן והגליל היה ביהודה והחזיק בגליל בגליל והחזיק ביהודה אינה חזקה עד שיהא עמו במדינה אמר רבי יהודה לא אמרו שלש שנים אלא כדי שיהא באספמיא ויחזיק שנה וילכו ויודיעוהו שנה ויבא לשנה אחרת:

בראשונה היו אומרים

Leave a reply

This is one of those phrases that appears a handful of times in the משנה and I have always wondered when exactly was בראשונה, and in this case, when exactly was משרבו עוברי עברה?

בראשונה is used this way in the Mishnah 20 times (listed below) – and there are a variety of reasons given for making changes from the original tradition.  Sometimes no reason is given.

Only twice is the reason for change given as משרבו עוברי עברה.

 

 

1. משנה מסכת שביעית פרק ד משנה א

בראשונה היו אומרים מלקט אדם עצים ואבנים ועשבים מתוך שלו כדרך שהוא מלקט מתוך של חבירו את הגס הגס משרבו עוברי עבירה התקינו שיהא זה מלקט מתוך של זה וזה מלקט מתוך של זה שלא בטובה ואין צריך לומר שיקצץ להם מזונות:

2. משנה מסכת מעשר שני פרק ה משנה ח

אמר רבי יהודה בראשונה היו שולחין אצל בעלי בתים שבמדינות מהרו והתקינו את פירותיכם עד שלא תגיע שעת הבעור עד שבא רבי עקיבא ולמד שכל הפירות שלא באו לעונת המעשרות פטורים מן הבעור:

3. משנה מסכת ביכורים פרק ג משנה ז

בראשונה כל מי שיודע לקרות קורא וכל מי שאינו יודע לקרות מקרין אותו נמנעו מלהביא התקינו שיהו מקרין את מי שיודע ואת מי שאינו יודע:

4. משנה מסכת שקלים פרק א משנה ב

אמר רבי יהודה בראשונה היו עוקרין ומשליכין לפניהם משרבו עוברי עברה היו עוקרין ומשליכין על הדרכים התקינו שיהו מפקירין כל השדה כולה:

5. משנה מסכת שקלים פרק ז משנה ה

בראשונה היו ממשכנין את מוצאיה עד שהוא מביא נסכיה חזרו להיות מניחין אותה ובורחין התקינו בית דין שיהו נסכיה באין משל צבור:

6. משנה מסכת יומא פרק ב משנה א

בראשונה כל מי שרוצה לתרום את המזבח תורם ובזמן שהן מרובין רצין ועולין בכבש וכל הקודם את חברו בארבע אמות זכה ואם היו שניהם שוין הממונה אומר להם הצביעו ומה הן מוציאין אחת או שתים ואין מוציאין אגודל במקדש:

7. משנה מסכת סוכה פרק ג משנה יב

בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש ושיהא יום הנף כולו אסור:

8. משנה מסכת ראש השנה פרק ב משנה ב

בראשונה היו משיאין משואות משקלקלו הכותים התקינו שיהו שלוחין יוצאין:

9. משנה מסכת ראש השנה פרק ד משנה ג

בראשונה היה הלולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש ושיהא יום הנף כולו אסור:

10. משנה מסכת ראש השנה פרק ד משנה ד

בראשונה היו מקבלין עדות החדש כל היום פעם אחת נשתהו העדים מלבוא ונתקלקלו הלוים בשיר התקינו שלא יהו מקבלין אלא עד המנחה ואם באו עדים מן המנחה ולמעלה נוהגין אותו היום קדש ולמחר קדש משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהו

11. משנה מסכת נדרים פרק ט משנה ו

פותחין בימים טובים ובשבתות בראשונה היו אומרים אותן הימים מותרין ושאר כל הימים אסורין עד שבא רבי עקיבא ולימד שהנדר שהותר מקצתו הותר כולו:

12. משנה מסכת נדרים פרק יא משנה יב

בראשונה היו אומרים שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה האומרת טמאה אני לך שמים ביני לבינך נטולה אני מן היהודים חזרו לומר שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר ומקלקלת על בעלה אלא האומרת טמאה אני לך תביא ראיה לדבריה שמים ביני לבינך יעשו דרך בקשה

13. משנה מסכת גיטין פרק ד משנה ב

בראשונה היה עושה בית דין במקום אחר ומבטלו התקין רבן גמליאל הזקן שלא יהו עושין כן מפני תקון העולם בראשונה היה משנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה והתקין רבן גמליאל הזקן שיהא כותב איש פלוני וכל שם שיש לו אשה פלונית וכל שום שיש לה מפני תקון

14. משנה מסכת גיטין פרק ד משנה ב

בראשונה היה עושה בית דין במקום אחר ומבטלו התקין רבן גמליאל הזקן שלא יהו עושין כן מפני תקון העולם בראשונה היה משנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה והתקין רבן גמליאל הזקן שיהא כותב איש פלוני וכל שם שיש לו אשה פלונית וכל שום שיש לה מפני תקון

15. משנה מסכת גיטין פרק ו משנה ה

כתבו גט ותנו לאשתו גרשוה כתבו אגרת ותנו לה הרי אלו יכתבו ויתנו פטרוה פרנסוה עשו לה כנימוס עשו לה כראוי לא אמר כלום בראשונה היו אומרים היוצא בקולר ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו חזרו לומר אף המפרש והיוצא בשיירא ר’ שמעון שזורי אומר

16. משנה מסכת ערכין פרק ט משנה ד

הגיע יום שנים עשר חדש ולא נגאל היה חלוט לו אחד הלוקח ואחד שניתן לו מתנה שנאמר לצמיתות בראשונה היה נטמן יום שנים עשר חדש שיהא חלוט לו התקין הלל הזקן שיהא חולש את מעותיו בלשכה ויהא שובר את הדלת ונכנס אימתי שירצה הלה יבוא ויטול את

17. משנה מסכת מידות פרק ב משנה ה

אליעזר בן יעקב שכחתי מה היתה משמשת אבא שאול אומר שם היו נותנין יין ושמן היא היתה נקראת לשכת בית שמניה וחלקה היתה בראשונה והקיפוה כצוצרה שהנשים רואות מלמעלן והאנשים מלמטן כדי שלא יהו מעורבין וחמש עשרה מעלות עולות מתוכה לעזרת   

18. משנה מסכת נדה פרק י משנה ו

בראשונה היו אומרים היושבת על דם טוהר היתה מערה מים לפסח חזרו לומר הרי היא כמגע טמא מת לקדשים כדברי ב”ה בש”א אף כטמא מת:

19. משנה מסכת טבול יום פרק ד משנה ה

בראשונה היו אומרים מחללין על פירות ע”ה =עם הארץ= חזרו לומר אף על מעותיו בראשונה היו אומרים היוצא בקולר ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו חזרו לומר אף המפרש והיוצא בשיירא ר”ש שזורי אומר אף המסוכן:

20. משנה מסכת טבול יום פרק ד משנה ה

בראשונה היו אומרים מחללין על פירות ע”ה =עם הארץ= חזרו לומר אף על מעותיו בראשונה היו אומרים היוצא בקולר ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו חזרו לומר אף המפרש והיוצא בשיירא ר”ש שזורי אומר אף המסוכן:

What is the Mishnah?

Leave a reply

In the מסכת שביעית פרק שני we have a question as to when is the last time that one is permitted to plow a field before שמיטה.  The תנא קמא says: עד שתכלה הלחה כל זמן שבני אדם חורשים לטע במקשאות ובמדלעות.  This bothers רבי שמעון who says: נתת תורת כל אחד ואחד בידו.  The תנא קמא does not set a definite date and therefore leaves the date somewhat subjective.

As I have read through the Mishnah I have been struck by two things:

a) the focus on שיעורים.  A large proportion of the Mishnah is dedicated to the exact dates, times, measures etc. that are required or prohibited or permitted for various מצוות.

b) as the very beginning of the Talmud Bavli points out at the beginning of ברכות, the Mishnah does not usually bother to give much context.  It jumps straight into these details of שיעורים.  I find it almost humorous that the Gemara in ברכות begins with תנא היכא קאי – as though it was unfamiliar with the Mishnah which often (but not always) jumps into topics with no introduction and assumes that the “reader” has a general familiarity with the subject matter.

My thought is then, is the Mishnah – at least in part – a discussion of שיעורים?  Everyone knows the basic laws and traditions, what they might not know are the details, and is this perhaps one of the motivations for the Mishnah – to delineate the boundaries of all of those laws and traditions?

אין אדם מקדש/מקדיש דבר שאינו שלו

Leave a reply

The mishnah כלאים ז:ד relates opinions that for purposes of both כלאים and שביעית,

אין אדם מקדש דבר שאינו שלו.  A similar phrase and idea occurs in ערכין (and I think more generally in קדשים, although I cannot find the exact phrase with regard to קדשים):

אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו

תנאי בית דין

Leave a reply

This phrase appears 9 times in the Mishnah:

1. משנה מסכת דמאי פרק ז משנה ג

וחושך גרוגרת אחת ר”ש בן גמליאל אומר לא יחשוך מפני שהוא ממעט מלאכתו של בעל הבית רבי יוסי אומר לא יחשוך מפני שהוא תנאי בית דין :

2. משנה מסכת כתובות פרק ד משנה ז

לא כתב לה כתובה בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה מפני שהוא תנאי בית דין כתב לה שדה שוה מנה תחת מאתים זוז ולא כתב לה כל נכסים דאית לי אחראין לכתובתיך חייב שהוא תנאי בית דין:

3. משנה מסכת כתובות פרק ד משנה ז

מנה מפני שהוא תנאי בית דין כתב לה שדה שוה מנה תחת מאתים זוז ולא כתב לה כל נכסים דאית לי אחראין לכתובתיך חייב שהוא תנאי בית דין :

4. משנה מסכת כתובות פרק ד משנה ח

לא כתב לה אם תשתבאי אפרקינך ואותבינך לי לאינתו ובכהנת אהדרינך למדינתך חייב שהוא תנאי בית דין :

5. משנה מסכת כתובות פרק ד משנה י

לא כתב לה בנין דכרין דיהוו ליכי מינאי אינון ירתון כסף כתובתיך יתר על חולקיהון דעם אחוהון חייב שהוא תנאי בית דין :

6. משנה מסכת כתובות פרק ד משנה יא

בנן נוקבין דיהויין ליכי מינאי יהויין יתבן בביתי ומיתזנן מנכסי עד דתנסבן לגוברין חייב שהוא תנאי בית דין :

7. משנה מסכת כתובות פרק ד משנה יב

את תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסי כל ימי מיגד אלמנותיך בביתי חייב שהוא תנאי בית דין כך היו אנשי ירושלם כותבין אנשי גליל היו כותבין כאנשי ירושלם אנשי יהודה היו כותבין עד שירצו היורשין ליתן ליך כתובתיך לפיכך אם רצו היורשין נותנין לה כתובתה ופוטרין

8. משנה מסכת זבחים פרק ד משנה ו

לשם אשים לשם ריח לשם ניחוח והחטאת והאשם לשם חטא אמר רבי יוסי אף מי שלא היה בלבו לשם אחד מכל אלו כשר שהוא תנאי בית דין שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד:

9. משנה מסכת טבול יום פרק ד משנה ז

ולא תדמע כדי שתתגלגל ותגיע לבור ר’ יוסי אומר אף מי שהיה בו דעת להתנות ולא התנה נשברה אינה מדמעת מפני שהוא תנאי בית דין

 

צנע

Leave a reply

In דמאי ו:ו we have וצנועי בית הלל היו נוהגין כדברי בית שמאי.

I want to use this post to write about the root צנע, but it also gives me my first opportunity to write about הלל and שמאי or בית הלל and בית שמאי.  We are all brought up to think that the halakhah is in accordance with הלל or בית הלל.  And at some point that has become the normative halakhah. But the impression one gets from the Mishnah is that שמאי was considered in the right, and often בית הלל acknowledges the opinion of בית שמאי.

Just last shabbat I came across reference to some publications that I think make a similar point (though I haven’t yet read them, so I cannot be sure).

ספראי

ההכרעה כבית הלל ביבנה, דברי הקונגרס העולמי השביעי למדעי יהדות – מחקרים בתלמוד, הלכה ומדרש, ירושלים תשמח עמ’ 42-43

But here I want to write about the root צנע, which here seems to mean those who are scrupulous.  The root appears only twice in תנ”ך:

מיכה פרק ו:ח

הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה יְדֹוָד דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ

and

משלי פרק יא:ב

בָּא זָדוֹן וַיָּבֹא קָלוֹן וְאֶת  צְנוּעִים  חָכְמָה

It appears 27 times in the Mishnah (I really should check the תוספתא and other Tanaitic literature, but again it’s getting late which is interfering with my methodological integrity).

Most of those occurrences have the literal sense of to put away or hide.

But there are a number of references to צנועים (our Mishnah, כלאים ט:ה-ו, נדה ב:א) where it refers to people who are especially scrupulous about the halakhah.  Jastrow gives a sense of צנע as “guard”, so these could be people who guard the mitvoth with special care.

מנפול and פלטר and סיטון

Leave a reply

דמאי ה:ד has the words מנפול and פלטר.

מנפול  is from the Greek μονοπωλιον which Jastrow translates as a trading mart enjoying a monopoly. I don’t know anything about monopolies in the Hellenistic world, but it’s probably worth looking into.

פלטר is from the Greek πωλητηρ which Jastrow translates as shop-keeper, especially seller of baker’s ware.

סיטון in דמאי ה:ו is from the Greek σιτωνης which Jastrow says refers to a corn-merchant or a wholesaler in general.

In case it hasn’t become obvious yet, I am interested in Greek words in the Mishnah, and vocabulary in general.

אין אנו אחראין לרמאין

Leave a reply

משנה מסכת דמאי פרק ג משנה ה
הנותן לפונדקית מעשר את שהוא נותן לה ואת שהוא נוטל ממנה מפני שחשודה לחלוף אמר רבי יוסי אין אנו אחראין לרמאין אינו מעשר אלא מה שהוא נוטל ממנה בלבד:

I will not write anything more here, but I’ve been keeping track of Rabbi Yossi’s opinions throughout the Mishnah, which for the most part seem to be extremely moderate and reasonable.  I’ll continue posting about him as I come across more and more of his statements.

חבר

Leave a reply

דמאי ב:ג introduces the term חבר.  It gives the rules for המקבל עליו להיות חבר.

משנה מסכת דמאי פרק ב משנה ג
המקבל עליו להיות חבר:
אינו מוכר לעם הארץ לח ויבש
ואינו לוקח ממנו לח
ואינו מתארח אצל עם הארץ
ולא מארחו אצלו בכסותו

ר’ יהודה אומר
אף לא יגדל בהמה דקה
ולא יהא פרוץ בנדרים ובשחוק
ולא יהא מטמא למתים
ומשמש בבית המדרש

אמרו לו לא באו אלו לכלל

The חבר appears to be a category which is set against the עם הארץ.  R. Yehudah expands the restrictions required of a חבר.

The phrase המקבל עליו appears only three other times in the Mishnah.  First in the Mishnah immediately preceding this one:

משנה מסכת דמאי פרק ב משנה ב
המקבל עליו להיות נאמן
מעשר
את שהוא אוכל
ואת שהוא מוכר
ואת שהוא לוקח
ואינו מתארח אצל עם הארץ

ר’ יהודה אומר אף המתארח אצל עם הארץ נאמן
אמרו לו על עצמו אינו נאמן
כיצד יהא נאמן על של אחרים

We have two categories, a נאמן and a חבר, and both are required to distance themselves from עמי הארץ.  It is interesting the ר’ יהודה is more stringent in his definition of a חבר, but more lenient in his definition of a נאמן.

 

רוגליות and נמושות

Leave a reply

Today there are two strange and interesting words.

משנה מסכת פאה פרק ז משנה ח
המקדיש כרמו עד שלא נודעו בו העוללות אין העוללות לעניים משנודעו בו העוללות העוללות לעניים רבי יוסי אומר יתנו שכר גידוליו להקדש איזה היא שכחה בעריס כל שאינו יכול לפשוט את ידו וליטלה וברגליות משיעבור הימנה

רוגליות : Jastrow translates are “runners, grapes growing in a row on isolated vines”, the opposite of דליות.  Albeck defines them as the grapes that grow on low vines on the ground and at people’s feet.  Clearly the root if רגל.

משנה מסכת פאה פרק ח משנה א
מאימתי כל אדם מותרין בלקט משילכו הנמושות בפרט ועוללות משילכו העניים בכרם ויבאו ובזיתים משתרד רביעה שנייה אמר רבי יהודה והלא יש שאינם מוסקין את זיתיהם אלא לאחר רביעה שנייה אלא כדי שיהא העני יוצא ולא יהא מביא בארבעה איסרות

נמושות is a strange word. According to Jastrow and אבן-שושן it derives from מוש or משש, and gropers or searchers – people who have to feel their way around when walking.