Category Archives: 04 – Neziqin – נזיקין

מדה

Leave a reply

A number of times in the Mishnah and Tosefta we have the pharse “אין היא המדה” in the sense of “that is not the rationale”:

 

משנה פסחים א:ז
אמר ר’ מאיר מדבריהם למדנו ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה בפסח אמר לו רבי יוסי אינה היא המדה ומודים רבי אליעזר ורבי יהושע ששורפין זו לעצמה וזו לעצמה על מה נחלקו על התלויה ועל הטמאה שר’ אליעזר אומר תשרף זו לעצמה וזו לעצמה ורבי יהושע אומר שתיהן כאחת:

משנה שקלים ד:ו
המקדיש נכסיו והיו בהן דברים ראוין לקרבנות הצבור ינתנו לאומנין בשכרן דברי רבי עקיבא אמר לו בן עזאי אינה היא המדה אלא מפרישין מהן שכר האומנין ומחללין אותן על מעות האומנין ונותנין אותן לאומנין בשכרן וחוזרין ולוקחין אותן מתרומה חדשה:

תוספתא שקלים (ליברמן) ב:ח
הפרנסין שהותירו מעות לעניים לא יקחו בהן פירות למחצית שכר מפני הפסד עניים אבל לוקחין בהן משער הזול לשער היוקר אי זהו קייץ המזבה שלוקחין את העולות ומקיצין בהן את המזבח המקדיש נכסיו והיו בהן דברים ראויין לקרבנות צבור יינתנו לאומנין בשכרן דברי ר’ עקיבא אמ’ לו בן עזיי אינה היא המדה אלא הפועל שעושה מלאכה בהקדש בין במנה ובין במאתים לא יאמר תנו לי פרה במנה וטלית זו בחמשים זוז שאין הקדש מתחלל על המלאכה אלא על המעות בלבד:

משנה חגיגה ג:א
חומר בקודש מבתרומה שמטבילין כלים בתוך כלים לתרומה אבל לא לקדש אחוריים ותוך ובית הצביטה בתרומה אבל לא בקודש הנושא את המדרס נושא את התרומה אבל לא את הקדש בגדי אוכלי תרומה מדרס לקדש לא כמדת הקדש מדת התרומה שבקדש מתיר ומנגב ומטביל ואחר כך קושר ובתרומה קושר ואחר כך מטביל:

משנה מנחות ג:ד
נטמאו שיריה נשרפו שיריה אבדו שיריה כמדת רבי אליעזר כשרה וכמדת רבי יהושע פסולה שלא בכלי שרת פסולה רבי שמעון מכשיר הקטיר קומצה פעמים כשרה:

תוספתא בבא מציעא (ליברמן) א:ג
שנים שהיו מושכין את הגמל ומנהיגין בחמור או שהיה אחד מושך ואחד מנהיג כמדה הזאת ר’ יהודה אומ’ המושך את הגמל והמנהיג את החמור הרי זה זכה:

 

 

 

 

מחלוקת לשם שמים

Leave a reply

In מסכת אבות ה:יז, we read:

כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי ושאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח וכל עדתו:

The traditional explanation of מחלוקת is an argument or dispute, which is the general Talmudic sense of the word.  However, some have suggested (I don’t have a reference, but this was first pointed out to me by Amram Tropper) that it does not mean an argument, but rather refers to divisions into separate groups of people.  In that sense, מחלוקת הלל ושמאי does not refer to their arguments, but to the fact that they separated themselves into different groups.  As long as this is לשם שמים, this is a good thing, but if it is not, like קרח וכל עדתו, then it is a bad thing.

This interpretation is supported by מחלוקת קרח וכל עדתו.  They are a single “division” against Moses and Aaron.  There is no know dispute BETWEEN קרח and כל עדתו.

This is further supported by the usage of the word מחלקת in תנ”ך. where it appears almost two dozen times, mostly in I Chronicles in lists of the divisions of כהנים and לוים.  Clearly here it does not refer to arguments or disputes among them, but only to their being divided into different groups.

(This post can also be found in the TaNa”KH blog)

This interpretation is further supported by a parallel Mishna in Avot 4:14

רבי יוחנן הסנדלר אומר כל כנסיה שהיא לשם שמים סופה להתקים ושאינה לשם שמים אין סופה להתקים

Here the only possible meaning is a gathering or group, and not a dispute.