Below are four examples where the Mishnah and Tosefta address explicit contradictions between פסוקים in the Torah. The phrases אמור מעתה or הא כיצד are used to resolve the contradictions.
סוטה פרק המשנה ג
בו ביום דרש רבי עקיבא (במדבר ל”ה) ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה וגו’ ומקרא אחר אומר (שם) מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב אי אפשר לומר אלף אמה שכבר נאמר אלפים אמה ואי אפשר לומר אלפים אמה שכבר נאמר אלף אמה הא כיצד אלף אמה מגרש ואלפים אמה תחום שבת רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר אלף אמה מגרש ואלפים אמה שדות וכרמים:
ערכין פרק ח משנה ז
מחרים אדם את קדשיו בין קדשי קדשים ובין קדשים קלים אם נדר נותן את הדמים אם נדבה נותן את טובתו שור זה עולה אומדים כמה אדם רוצה ליתן בשור זה להעלותו עולה שאינו רשאי הבכור בין תמים בין בעל מום מחרימין אותו כיצד פודין אותו הפודין אומדים כמה אדם רוצה ליתן בבכור זה ליתנו לבן בתו או לבן אחותו רבי ישמעאל אומר כתוב אחד אומר תקדיש וכתוב אחר אומר אל תקדיש אי אפשר לומר תקדיש שכבר נאמר אל תקדיש ואי אפשר לומר אל תקדיש שכבר נאמר תקדיש אמור מעתה מקדישו אתה הקדש עילוי ואין אתה מקדישו הקדש מזבח:
תוספתא כלים (בבא מציעא) (צוקרמאנדל) פרק ה הלכה ב
ר’ יוסי אומר בים שעשה שלמה הוא אומר מחזיק בתים שלש אלפים יכיל במקום אחר הוא אומר אלפים בת יכיל אי אפשר לומר אלפים שכבר נאמר שלשת אלפים ואי אפשר לומר שלשת אלפים שכבר נאמר אלפים אמור מעתה אלפים בלח שלשת אלפים ביבש:
תוספתא אהלות (צוקרמאנדל) פרק יג הלכה ט
עמוד שהוא מוטל באויר אינו מביא טומאה תחת דופנו עד שיהא בהיקפו עשרים וארבעה טפחים ר’ יוסי אומר עשרים וחמשה שהיה ר’ יוסי אומר אין לך עשרים וחמשה שאין הארץ אוכלת בהן טפח וכן הוא אומר ויהיו הרמונים תשעים וששה רוחה ואומר כל הרמונים מאה על הסבכה סביב אי אפשר לומר מאה שבכה שהרי נאמר תשעים וששה ואי אפשר לומר תשעים וששה שכבר נאמר מאה אמור מעתה ארבעה בלועין בכותל ותשעים וששה נראין מבחוץ וחצר שלו נידון כשיפולי אוהלין: