Category Archives: 03 – Demai – דמאי

תנאי בית דין

This phrase appears 9 times in the Mishnah:

1. משנה מסכת דמאי פרק ז משנה ג

וחושך גרוגרת אחת ר”ש בן גמליאל אומר לא יחשוך מפני שהוא ממעט מלאכתו של בעל הבית רבי יוסי אומר לא יחשוך מפני שהוא תנאי בית דין :

2. משנה מסכת כתובות פרק ד משנה ז

לא כתב לה כתובה בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה מפני שהוא תנאי בית דין כתב לה שדה שוה מנה תחת מאתים זוז ולא כתב לה כל נכסים דאית לי אחראין לכתובתיך חייב שהוא תנאי בית דין:

3. משנה מסכת כתובות פרק ד משנה ז

מנה מפני שהוא תנאי בית דין כתב לה שדה שוה מנה תחת מאתים זוז ולא כתב לה כל נכסים דאית לי אחראין לכתובתיך חייב שהוא תנאי בית דין :

4. משנה מסכת כתובות פרק ד משנה ח

לא כתב לה אם תשתבאי אפרקינך ואותבינך לי לאינתו ובכהנת אהדרינך למדינתך חייב שהוא תנאי בית דין :

5. משנה מסכת כתובות פרק ד משנה י

לא כתב לה בנין דכרין דיהוו ליכי מינאי אינון ירתון כסף כתובתיך יתר על חולקיהון דעם אחוהון חייב שהוא תנאי בית דין :

6. משנה מסכת כתובות פרק ד משנה יא

בנן נוקבין דיהויין ליכי מינאי יהויין יתבן בביתי ומיתזנן מנכסי עד דתנסבן לגוברין חייב שהוא תנאי בית דין :

7. משנה מסכת כתובות פרק ד משנה יב

את תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסי כל ימי מיגד אלמנותיך בביתי חייב שהוא תנאי בית דין כך היו אנשי ירושלם כותבין אנשי גליל היו כותבין כאנשי ירושלם אנשי יהודה היו כותבין עד שירצו היורשין ליתן ליך כתובתיך לפיכך אם רצו היורשין נותנין לה כתובתה ופוטרין

8. משנה מסכת זבחים פרק ד משנה ו

לשם אשים לשם ריח לשם ניחוח והחטאת והאשם לשם חטא אמר רבי יוסי אף מי שלא היה בלבו לשם אחד מכל אלו כשר שהוא תנאי בית דין שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד:

9. משנה מסכת טבול יום פרק ד משנה ז

ולא תדמע כדי שתתגלגל ותגיע לבור ר’ יוסי אומר אף מי שהיה בו דעת להתנות ולא התנה נשברה אינה מדמעת מפני שהוא תנאי בית דין

 

צנע

In דמאי ו:ו we have וצנועי בית הלל היו נוהגין כדברי בית שמאי.

I want to use this post to write about the root צנע, but it also gives me my first opportunity to write about הלל and שמאי or בית הלל and בית שמאי.  We are all brought up to think that the halakhah is in accordance with הלל or בית הלל.  And at some point that has become the normative halakhah. But the impression one gets from the Mishnah is that שמאי was considered in the right, and often בית הלל acknowledges the opinion of בית שמאי.

Just last shabbat I came across reference to some publications that I think make a similar point (though I haven’t yet read them, so I cannot be sure).

ספראי

ההכרעה כבית הלל ביבנה, דברי הקונגרס העולמי השביעי למדעי יהדות – מחקרים בתלמוד, הלכה ומדרש, ירושלים תשמח עמ’ 42-43

But here I want to write about the root צנע, which here seems to mean those who are scrupulous.  The root appears only twice in תנ”ך:

מיכה פרק ו:ח

הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה יְדֹוָד דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ

and

משלי פרק יא:ב

בָּא זָדוֹן וַיָּבֹא קָלוֹן וְאֶת  צְנוּעִים  חָכְמָה

It appears 27 times in the Mishnah (I really should check the תוספתא and other Tanaitic literature, but again it’s getting late which is interfering with my methodological integrity).

Most of those occurrences have the literal sense of to put away or hide.

But there are a number of references to צנועים (our Mishnah, כלאים ט:ה-ו, נדה ב:א) where it refers to people who are especially scrupulous about the halakhah.  Jastrow gives a sense of צנע as “guard”, so these could be people who guard the mitvoth with special care.

מנפול and פלטר and סיטון

דמאי ה:ד has the words מנפול and פלטר.

מנפול  is from the Greek μονοπωλιον which Jastrow translates as a trading mart enjoying a monopoly. I don’t know anything about monopolies in the Hellenistic world, but it’s probably worth looking into.

פלטר is from the Greek πωλητηρ which Jastrow translates as shop-keeper, especially seller of baker’s ware.

סיטון in דמאי ה:ו is from the Greek σιτωνης which Jastrow says refers to a corn-merchant or a wholesaler in general.

In case it hasn’t become obvious yet, I am interested in Greek words in the Mishnah, and vocabulary in general.

אין אנו אחראין לרמאין

משנה מסכת דמאי פרק ג משנה ה
הנותן לפונדקית מעשר את שהוא נותן לה ואת שהוא נוטל ממנה מפני שחשודה לחלוף אמר רבי יוסי אין אנו אחראין לרמאין אינו מעשר אלא מה שהוא נוטל ממנה בלבד:

I will not write anything more here, but I’ve been keeping track of Rabbi Yossi’s opinions throughout the Mishnah, which for the most part seem to be extremely moderate and reasonable.  I’ll continue posting about him as I come across more and more of his statements.

חבר

דמאי ב:ג introduces the term חבר.  It gives the rules for המקבל עליו להיות חבר.

משנה מסכת דמאי פרק ב משנה ג
המקבל עליו להיות חבר:
אינו מוכר לעם הארץ לח ויבש
ואינו לוקח ממנו לח
ואינו מתארח אצל עם הארץ
ולא מארחו אצלו בכסותו

ר’ יהודה אומר
אף לא יגדל בהמה דקה
ולא יהא פרוץ בנדרים ובשחוק
ולא יהא מטמא למתים
ומשמש בבית המדרש

אמרו לו לא באו אלו לכלל

The חבר appears to be a category which is set against the עם הארץ.  R. Yehudah expands the restrictions required of a חבר.

The phrase המקבל עליו appears only three other times in the Mishnah.  First in the Mishnah immediately preceding this one:

משנה מסכת דמאי פרק ב משנה ב
המקבל עליו להיות נאמן
מעשר
את שהוא אוכל
ואת שהוא מוכר
ואת שהוא לוקח
ואינו מתארח אצל עם הארץ

ר’ יהודה אומר אף המתארח אצל עם הארץ נאמן
אמרו לו על עצמו אינו נאמן
כיצד יהא נאמן על של אחרים

We have two categories, a נאמן and a חבר, and both are required to distance themselves from עמי הארץ.  It is interesting the ר’ יהודה is more stringent in his definition of a חבר, but more lenient in his definition of a נאמן.