Category Archives: 05 – Shevi`it – שביעית

שלש ארצות

In the Mishnah there are five times where the land is split into three, and the borders are different for some of the five different laws: שביעית, ביעור, חלה,נישואין, וחזקה

The three lands for שביעית are:
1. כל שהחזיקו עולי בבל מארץ ישראל ועד כזיב
2. כל שהחזיקו עולי מצרים מכזיב ועד הנהר ועד אמנה
3. מן הנהר ומאמנה ולפנים

The three lands for ביעור are:

1. יהודה
1a) ההר
1b) שפלה
1c) העמק

2. עבר הירדן
2a)
2b)
2c)

3. הגליל
3a) גליל העליו
3b) גליל התחתון
3c) העמק

The three lands for חלה are:
1.  מארץ ישראל ועד כזיב
2. מכזיב ועד הנהר ועד אמנה
3.  מן הנהר ועד אמנה ולפנים

The three lands for נישואין are:
1. יהודה
2. עבר הירדן
3. הגליל

The three lands for חזקה are:
1. יהודה
2. עבר הירדן
3. הגליל

 

משנה מסכת שביעית פרק ו משנה א
שלש ארצות לשביעית כל שהחזיקו עולי בבל מארץ ישראל ועד כזיב לא נאכל ולא נעבד וכל שהחזיקו עולי מצרים מכזיב ועד הנהר ועד אמנה נאכל אבל לא נעבד מן הנהר ומאמנה ולפנים נאכל ונעבד:
2. משנה מסכת שביעית פרק ט משנה ב
שלש ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן והגליל ושלש שלש ארצות לכל אחת ואחת גליל העליון וגליל התחתון והעמק מכפר חנניה ולמעלן כל שאינו מגדל שקמין גליל העליון ומכפר חנניה ולמטן כל שהוא מגדל שקמין גליל התחתון ותחום טבריא העמק וביהודה ההר שפלה
3. משנה מסכת שביעית פרק ט משנה ב
שלש ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן והגליל ושלש שלש ארצות לכל אחת ואחת גליל העליון וגליל התחתון והעמק מכפר חנניה ולמעלן כל שאינו מגדל שקמין גליל העליון ומכפר חנניה ולמטן כל שהוא מגדל שקמין גליל התחתון ותחום טבריא העמק וביהודה ההר שפלה

4. משנה מסכת שביעית פרק ט משנה ג

ולמה אמרו שלש ארצות שיהיו אוכלין בכל אחת ואחת עד שיכלה האחרון שבה רבי שמעון אומר לא אמרו שלש ארצות אלא ביהודה ושאר כל הארצות כהר המלך וכל הארצות כאחת לזיתים ולתמרים:

5. משנה מסכת שביעית פרק ט משנה ג

ולמה אמרו שלש ארצות שיהיו אוכלין בכל אחת ואחת עד שיכלה האחרון שבה רבי שמעון אומר לא אמרו שלש ארצות אלא ביהודה ושאר כל הארצות כהר המלך וכל הארצות כאחת לזיתים ולתמרים:

6. משנה מסכת חלה פרק ד משנה ח

רבן גמליאל אומר שלש ארצות לחלה מארץ ישראל ועד כזיב חלה אחת מכזיב ועד הנהר ועד אמנה שתי חלות אחת לאור ואחת לכהן של אור יש לה שיעור ושל כהן אין לה שיעור מן הנהר ועד אמנה ולפנים שתי חלות אחת לאור ואחת לכהן של אור אין לה שיעור ושל כהן

7. משנה מסכת כתובות פרק יג משנה י

שלש ארצות לנשואין יהודה ועבר הירדן והגליל אין מוציאין מעיר לעיר ומכרך לכרך אבל באותה הארץ מוציאין מעיר לעיר ומכרך לכרך אבל לא מעיר לכרך ולא מכרך לעיר מוציאין מנוה הרעה לנוה היפה אבל לא מנוה היפה לנוה הרעה רבן שמעון בן גמליאל אומר אף לא

8. משנה מסכת בבא בתרא פרק ג משנה ב

שלש ארצות לחזקה יהודה ועבר הירדן והגליל היה ביהודה והחזיק בגליל בגליל והחזיק ביהודה אינה חזקה עד שיהא עמו במדינה אמר רבי יהודה לא אמרו שלש שנים אלא כדי שיהא באספמיא ויחזיק שנה וילכו ויודיעוהו שנה ויבא לשנה אחרת:

בראשונה היו אומרים

This is one of those phrases that appears a handful of times in the משנה and I have always wondered when exactly was בראשונה, and in this case, when exactly was משרבו עוברי עברה?

בראשונה is used this way in the Mishnah 20 times (listed below) – and there are a variety of reasons given for making changes from the original tradition.  Sometimes no reason is given.

Only twice is the reason for change given as משרבו עוברי עברה.

 

 

1. משנה מסכת שביעית פרק ד משנה א

בראשונה היו אומרים מלקט אדם עצים ואבנים ועשבים מתוך שלו כדרך שהוא מלקט מתוך של חבירו את הגס הגס משרבו עוברי עבירה התקינו שיהא זה מלקט מתוך של זה וזה מלקט מתוך של זה שלא בטובה ואין צריך לומר שיקצץ להם מזונות:

2. משנה מסכת מעשר שני פרק ה משנה ח

אמר רבי יהודה בראשונה היו שולחין אצל בעלי בתים שבמדינות מהרו והתקינו את פירותיכם עד שלא תגיע שעת הבעור עד שבא רבי עקיבא ולמד שכל הפירות שלא באו לעונת המעשרות פטורים מן הבעור:

3. משנה מסכת ביכורים פרק ג משנה ז

בראשונה כל מי שיודע לקרות קורא וכל מי שאינו יודע לקרות מקרין אותו נמנעו מלהביא התקינו שיהו מקרין את מי שיודע ואת מי שאינו יודע:

4. משנה מסכת שקלים פרק א משנה ב

אמר רבי יהודה בראשונה היו עוקרין ומשליכין לפניהם משרבו עוברי עברה היו עוקרין ומשליכין על הדרכים התקינו שיהו מפקירין כל השדה כולה:

5. משנה מסכת שקלים פרק ז משנה ה

בראשונה היו ממשכנין את מוצאיה עד שהוא מביא נסכיה חזרו להיות מניחין אותה ובורחין התקינו בית דין שיהו נסכיה באין משל צבור:

6. משנה מסכת יומא פרק ב משנה א

בראשונה כל מי שרוצה לתרום את המזבח תורם ובזמן שהן מרובין רצין ועולין בכבש וכל הקודם את חברו בארבע אמות זכה ואם היו שניהם שוין הממונה אומר להם הצביעו ומה הן מוציאין אחת או שתים ואין מוציאין אגודל במקדש:

7. משנה מסכת סוכה פרק ג משנה יב

בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש ושיהא יום הנף כולו אסור:

8. משנה מסכת ראש השנה פרק ב משנה ב

בראשונה היו משיאין משואות משקלקלו הכותים התקינו שיהו שלוחין יוצאין:

9. משנה מסכת ראש השנה פרק ד משנה ג

בראשונה היה הלולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש ושיהא יום הנף כולו אסור:

10. משנה מסכת ראש השנה פרק ד משנה ד

בראשונה היו מקבלין עדות החדש כל היום פעם אחת נשתהו העדים מלבוא ונתקלקלו הלוים בשיר התקינו שלא יהו מקבלין אלא עד המנחה ואם באו עדים מן המנחה ולמעלה נוהגין אותו היום קדש ולמחר קדש משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהו

11. משנה מסכת נדרים פרק ט משנה ו

פותחין בימים טובים ובשבתות בראשונה היו אומרים אותן הימים מותרין ושאר כל הימים אסורין עד שבא רבי עקיבא ולימד שהנדר שהותר מקצתו הותר כולו:

12. משנה מסכת נדרים פרק יא משנה יב

בראשונה היו אומרים שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה האומרת טמאה אני לך שמים ביני לבינך נטולה אני מן היהודים חזרו לומר שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר ומקלקלת על בעלה אלא האומרת טמאה אני לך תביא ראיה לדבריה שמים ביני לבינך יעשו דרך בקשה

13. משנה מסכת גיטין פרק ד משנה ב

בראשונה היה עושה בית דין במקום אחר ומבטלו התקין רבן גמליאל הזקן שלא יהו עושין כן מפני תקון העולם בראשונה היה משנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה והתקין רבן גמליאל הזקן שיהא כותב איש פלוני וכל שם שיש לו אשה פלונית וכל שום שיש לה מפני תקון

14. משנה מסכת גיטין פרק ד משנה ב

בראשונה היה עושה בית דין במקום אחר ומבטלו התקין רבן גמליאל הזקן שלא יהו עושין כן מפני תקון העולם בראשונה היה משנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה והתקין רבן גמליאל הזקן שיהא כותב איש פלוני וכל שם שיש לו אשה פלונית וכל שום שיש לה מפני תקון

15. משנה מסכת גיטין פרק ו משנה ה

כתבו גט ותנו לאשתו גרשוה כתבו אגרת ותנו לה הרי אלו יכתבו ויתנו פטרוה פרנסוה עשו לה כנימוס עשו לה כראוי לא אמר כלום בראשונה היו אומרים היוצא בקולר ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו חזרו לומר אף המפרש והיוצא בשיירא ר’ שמעון שזורי אומר

16. משנה מסכת ערכין פרק ט משנה ד

הגיע יום שנים עשר חדש ולא נגאל היה חלוט לו אחד הלוקח ואחד שניתן לו מתנה שנאמר לצמיתות בראשונה היה נטמן יום שנים עשר חדש שיהא חלוט לו התקין הלל הזקן שיהא חולש את מעותיו בלשכה ויהא שובר את הדלת ונכנס אימתי שירצה הלה יבוא ויטול את

17. משנה מסכת מידות פרק ב משנה ה

אליעזר בן יעקב שכחתי מה היתה משמשת אבא שאול אומר שם היו נותנין יין ושמן היא היתה נקראת לשכת בית שמניה וחלקה היתה בראשונה והקיפוה כצוצרה שהנשים רואות מלמעלן והאנשים מלמטן כדי שלא יהו מעורבין וחמש עשרה מעלות עולות מתוכה לעזרת   

18. משנה מסכת נדה פרק י משנה ו

בראשונה היו אומרים היושבת על דם טוהר היתה מערה מים לפסח חזרו לומר הרי היא כמגע טמא מת לקדשים כדברי ב”ה בש”א אף כטמא מת:

19. משנה מסכת טבול יום פרק ד משנה ה

בראשונה היו אומרים מחללין על פירות ע”ה =עם הארץ= חזרו לומר אף על מעותיו בראשונה היו אומרים היוצא בקולר ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו חזרו לומר אף המפרש והיוצא בשיירא ר”ש שזורי אומר אף המסוכן:

20. משנה מסכת טבול יום פרק ד משנה ה

בראשונה היו אומרים מחללין על פירות ע”ה =עם הארץ= חזרו לומר אף על מעותיו בראשונה היו אומרים היוצא בקולר ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו חזרו לומר אף המפרש והיוצא בשיירא ר”ש שזורי אומר אף המסוכן:

What is the Mishnah?

In the מסכת שביעית פרק שני we have a question as to when is the last time that one is permitted to plow a field before שמיטה.  The תנא קמא says: עד שתכלה הלחה כל זמן שבני אדם חורשים לטע במקשאות ובמדלעות.  This bothers רבי שמעון who says: נתת תורת כל אחד ואחד בידו.  The תנא קמא does not set a definite date and therefore leaves the date somewhat subjective.

As I have read through the Mishnah I have been struck by two things:

a) the focus on שיעורים.  A large proportion of the Mishnah is dedicated to the exact dates, times, measures etc. that are required or prohibited or permitted for various מצוות.

b) as the very beginning of the Talmud Bavli points out at the beginning of ברכות, the Mishnah does not usually bother to give much context.  It jumps straight into these details of שיעורים.  I find it almost humorous that the Gemara in ברכות begins with תנא היכא קאי – as though it was unfamiliar with the Mishnah which often (but not always) jumps into topics with no introduction and assumes that the “reader” has a general familiarity with the subject matter.

My thought is then, is the Mishnah – at least in part – a discussion of שיעורים?  Everyone knows the basic laws and traditions, what they might not know are the details, and is this perhaps one of the motivations for the Mishnah – to delineate the boundaries of all of those laws and traditions?