In ברכות ו:ה we have:
אכל תאנים וענבים ורמונים מברך אחריהן שלש ברכות דברי רבן גמליאל וחכמים אומרים ברכה אחת מעין שלש ר”ע אומר אפי’ אכל שלק והוא מזונו מברך אחריו ג’ ברכות השותה מים לצמאו אומר שהכל נהיה בדברו ר’ טרפון אומר בורא נפשות רבות
There are a number of interesting things to note in this mishnah.
a) The mishnah opens with a dispute over the ברכה אחרונה to be said over figs, grapes, and pomegranates. (Why are dates omitted from this list?). רבן גמליאל says that one says שלש ברכות, that is full ברכת המזון, while חכמים say just ברכה אחת מעין שלש. But if we look in כתב יד קאופמאן, the text is not ברכה אחת מעין שלש, but just ברכה אחת.
The phrase ברכה אחת appears several times in the משנה and תוספתא.
1. In סוטה ז:ו it refers to the way in which the ברכת כהנים was recited in the Temple v. outside the Temple
2. In תמיד ה:א it refers apparently to one of the ברכות קראית שמע
3. and in the תוספתא in our chapter of ברכות it appears several times referring to a ברכה אחרונה that is, as in our mishnah, one ברכה as opposed to three.
In none of those instances is it ברכה אחת מעין שלש. It seems that מעין שלש is a later addition. This is most likely because the original ברכות אחרונות were not in fact what we call ברכה אחת מעין שלש or על המחיה, but very short single sentence ברכות specifically related to the food eaten. We have vestiges of these ברכות in some of the Genizah haggadot. I will give one example – from the ירושלמי – below where I discuss בורא נפשות.
b) It is very important to note the opinion of רבי עקיבא that bread is not required to obligate a person to say the full ברכת המזון. According to him, even if one eats cooked vegetables, and that is his meal – that fulfills the letter-of-the-law interpretation (and indeed the spirit-of-the-law) of ואכלת ושבעת וברכת and he is obligated מדאורייתא to say the full ברכת המזון. This should be kept in mind today when it is very easy to eat a full and satisfying meal “get away” with just reciting בורא נפשות afterwards.
c) Speaking of בורא נפשות. There is far too much for me to write here. I will only briefly point out that ר טרפון clearly has a very very different understanding of בורא נפשות than we do. I have pointed out elsewhere that the meaning of our own text of בורא נפשות is obscure. As is exactly how it relates to eating meals that do not include grains.
If we look in the ירושלמי, we learn that בורא מיני נפשות was actually a ברכה ראשונה on meat and eggs – where the נפשות refer to the living things that we eat!
The ברכה אחרונה there is אשר ברא נפשות רבות להחיות בהן נפש כל חי בא”י חי העולמים. This is what was probably considered ברכה אחת without any מעין שלש.
ואכמ”ל