We are familiar with the term אמור מעתה from the הגדה של פסח.  In that Midrash three Tanaim count how many plagues were brought upon the Egyptians in Egypt at at the Red Sea, and each time when they sum up the total number, they say אמור מעתה.

The phrase appears once in the Mishnah, in `Arakhin 8:7:

מחרים אדם את קדשיו בין קדשי קדשים ובין קדשים קלים אם נדר נותן את הדמים אם נדבה נותן את טובתו שור זה עולה אומדים כמה אדם רוצה ליתן בשור זה להעלותו עולה שאינו רשאי הבכור בין תמים בין בעל מום מחרימין אותו כיצד פודין אותו הפודין אומדים כמה אדם רוצה ליתן בבכור זה ליתנו לבן בתו או לבן אחותו רבי ישמעאל אומר כתוב אחד אומר תקדיש וכתוב אחר אומר אל תקדיש אי אפשר לומר תקדיש שכבר נאמר אל תקדיש ואי אפשר לומר אל תקדיש שכבר נאמר תקדיש אמור מעתה מקדישו אתה הקדש עילוי ואין אתה מקדישו הקדש מזבח

The phrase appears ten additional times in the Tosefta.  Several of those occurrences are syntactically similar to our Mishnah in `Arakhin, where there are two contradictory verses or rationales, and it says either יכול… יכול  or אי אפשר לומר… אי אפשר לומר and then the contradiction is resolved with אמור מעתה.

The usage in the Haggadah does not follow this syntax.

There are an additional 117 occurrences of the phrase in the מדרשי הלכה and מדרשי אגדה, far too many for me to look into today.