Category Archives: Phrases

שני כתובים המכחישים זה את זה – אי אפשר לומר

Below are four examples where the Mishnah and Tosefta address explicit contradictions between פסוקים in the Torah.  The phrases אמור מעתה or הא כיצד are used to resolve the contradictions.

סוטה פרק המשנה ג

בו ביום דרש רבי עקיבא (במדבר ל”ה) ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה וגו’ ומקרא אחר אומר (שם) מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב אי אפשר לומר אלף אמה שכבר נאמר אלפים אמה ואי אפשר לומר אלפים אמה שכבר נאמר אלף אמה הא כיצד אלף אמה מגרש ואלפים אמה תחום שבת רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר אלף אמה מגרש ואלפים אמה שדות וכרמים:

ערכין פרק ח משנה ז

מחרים אדם את קדשיו בין קדשי קדשים ובין קדשים קלים אם נדר נותן את הדמים אם נדבה נותן את טובתו שור זה עולה אומדים כמה אדם רוצה ליתן בשור זה להעלותו עולה שאינו רשאי הבכור בין תמים בין בעל מום מחרימין אותו כיצד פודין אותו הפודין אומדים כמה אדם רוצה ליתן בבכור זה ליתנו לבן בתו או לבן אחותו רבי ישמעאל אומר כתוב אחד אומר תקדיש וכתוב אחר אומר אל תקדיש אי אפשר לומר תקדיש שכבר נאמר אל תקדיש ואי אפשר לומר אל תקדיש שכבר נאמר תקדיש אמור מעתה מקדישו אתה הקדש עילוי ואין אתה מקדישו הקדש מזבח:

תוספתא כלים (בבא מציעא) (צוקרמאנדל) פרק ה הלכה ב

ר’ יוסי אומר בים שעשה שלמה הוא אומר מחזיק בתים שלש אלפים יכיל במקום אחר הוא אומר אלפים בת יכיל אי אפשר לומר אלפים שכבר נאמר שלשת אלפים ואי אפשר לומר שלשת אלפים שכבר נאמר אלפים אמור מעתה אלפים בלח שלשת אלפים ביבש:

תוספתא אהלות (צוקרמאנדל) פרק יג הלכה ט

עמוד שהוא מוטל באויר אינו מביא טומאה תחת דופנו עד שיהא בהיקפו עשרים וארבעה טפחים ר’ יוסי אומר עשרים וחמשה שהיה ר’ יוסי אומר אין לך עשרים וחמשה שאין הארץ אוכלת בהן טפח וכן הוא אומר ויהיו הרמונים תשעים וששה רוחה ואומר כל הרמונים מאה על הסבכה סביב אי אפשר לומר מאה שבכה שהרי נאמר תשעים וששה ואי אפשר לומר תשעים וששה שכבר נאמר מאה אמור מעתה ארבעה בלועין בכותל ותשעים וששה נראין מבחוץ וחצר שלו נידון כשיפולי אוהלין:

אמור מעתה

We are familiar with the term אמור מעתה from the הגדה של פסח.  In that Midrash three Tanaim count how many plagues were brought upon the Egyptians in Egypt at at the Red Sea, and each time when they sum up the total number, they say אמור מעתה.

The phrase appears once in the Mishnah, in `Arakhin 8:7:

מחרים אדם את קדשיו בין קדשי קדשים ובין קדשים קלים אם נדר נותן את הדמים אם נדבה נותן את טובתו שור זה עולה אומדים כמה אדם רוצה ליתן בשור זה להעלותו עולה שאינו רשאי הבכור בין תמים בין בעל מום מחרימין אותו כיצד פודין אותו הפודין אומדים כמה אדם רוצה ליתן בבכור זה ליתנו לבן בתו או לבן אחותו רבי ישמעאל אומר כתוב אחד אומר תקדיש וכתוב אחר אומר אל תקדיש אי אפשר לומר תקדיש שכבר נאמר אל תקדיש ואי אפשר לומר אל תקדיש שכבר נאמר תקדיש אמור מעתה מקדישו אתה הקדש עילוי ואין אתה מקדישו הקדש מזבח

The phrase appears ten additional times in the Tosefta.  Several of those occurrences are syntactically similar to our Mishnah in `Arakhin, where there are two contradictory verses or rationales, and it says either יכול… יכול  or אי אפשר לומר… אי אפשר לומר and then the contradiction is resolved with אמור מעתה.

The usage in the Haggadah does not follow this syntax.

There are an additional 117 occurrences of the phrase in the מדרשי הלכה and מדרשי אגדה, far too many for me to look into today.

 

בראשונה היו אומרים

This is one of those phrases that appears a handful of times in the משנה and I have always wondered when exactly was בראשונה, and in this case, when exactly was משרבו עוברי עברה?

בראשונה is used this way in the Mishnah 20 times (listed below) – and there are a variety of reasons given for making changes from the original tradition.  Sometimes no reason is given.

Only twice is the reason for change given as משרבו עוברי עברה.

 

 

1. משנה מסכת שביעית פרק ד משנה א

בראשונה היו אומרים מלקט אדם עצים ואבנים ועשבים מתוך שלו כדרך שהוא מלקט מתוך של חבירו את הגס הגס משרבו עוברי עבירה התקינו שיהא זה מלקט מתוך של זה וזה מלקט מתוך של זה שלא בטובה ואין צריך לומר שיקצץ להם מזונות:

2. משנה מסכת מעשר שני פרק ה משנה ח

אמר רבי יהודה בראשונה היו שולחין אצל בעלי בתים שבמדינות מהרו והתקינו את פירותיכם עד שלא תגיע שעת הבעור עד שבא רבי עקיבא ולמד שכל הפירות שלא באו לעונת המעשרות פטורים מן הבעור:

3. משנה מסכת ביכורים פרק ג משנה ז

בראשונה כל מי שיודע לקרות קורא וכל מי שאינו יודע לקרות מקרין אותו נמנעו מלהביא התקינו שיהו מקרין את מי שיודע ואת מי שאינו יודע:

4. משנה מסכת שקלים פרק א משנה ב

אמר רבי יהודה בראשונה היו עוקרין ומשליכין לפניהם משרבו עוברי עברה היו עוקרין ומשליכין על הדרכים התקינו שיהו מפקירין כל השדה כולה:

5. משנה מסכת שקלים פרק ז משנה ה

בראשונה היו ממשכנין את מוצאיה עד שהוא מביא נסכיה חזרו להיות מניחין אותה ובורחין התקינו בית דין שיהו נסכיה באין משל צבור:

6. משנה מסכת יומא פרק ב משנה א

בראשונה כל מי שרוצה לתרום את המזבח תורם ובזמן שהן מרובין רצין ועולין בכבש וכל הקודם את חברו בארבע אמות זכה ואם היו שניהם שוין הממונה אומר להם הצביעו ומה הן מוציאין אחת או שתים ואין מוציאין אגודל במקדש:

7. משנה מסכת סוכה פרק ג משנה יב

בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש ושיהא יום הנף כולו אסור:

8. משנה מסכת ראש השנה פרק ב משנה ב

בראשונה היו משיאין משואות משקלקלו הכותים התקינו שיהו שלוחין יוצאין:

9. משנה מסכת ראש השנה פרק ד משנה ג

בראשונה היה הלולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש ושיהא יום הנף כולו אסור:

10. משנה מסכת ראש השנה פרק ד משנה ד

בראשונה היו מקבלין עדות החדש כל היום פעם אחת נשתהו העדים מלבוא ונתקלקלו הלוים בשיר התקינו שלא יהו מקבלין אלא עד המנחה ואם באו עדים מן המנחה ולמעלה נוהגין אותו היום קדש ולמחר קדש משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהו

11. משנה מסכת נדרים פרק ט משנה ו

פותחין בימים טובים ובשבתות בראשונה היו אומרים אותן הימים מותרין ושאר כל הימים אסורין עד שבא רבי עקיבא ולימד שהנדר שהותר מקצתו הותר כולו:

12. משנה מסכת נדרים פרק יא משנה יב

בראשונה היו אומרים שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה האומרת טמאה אני לך שמים ביני לבינך נטולה אני מן היהודים חזרו לומר שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר ומקלקלת על בעלה אלא האומרת טמאה אני לך תביא ראיה לדבריה שמים ביני לבינך יעשו דרך בקשה

13. משנה מסכת גיטין פרק ד משנה ב

בראשונה היה עושה בית דין במקום אחר ומבטלו התקין רבן גמליאל הזקן שלא יהו עושין כן מפני תקון העולם בראשונה היה משנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה והתקין רבן גמליאל הזקן שיהא כותב איש פלוני וכל שם שיש לו אשה פלונית וכל שום שיש לה מפני תקון

14. משנה מסכת גיטין פרק ד משנה ב

בראשונה היה עושה בית דין במקום אחר ומבטלו התקין רבן גמליאל הזקן שלא יהו עושין כן מפני תקון העולם בראשונה היה משנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה והתקין רבן גמליאל הזקן שיהא כותב איש פלוני וכל שם שיש לו אשה פלונית וכל שום שיש לה מפני תקון

15. משנה מסכת גיטין פרק ו משנה ה

כתבו גט ותנו לאשתו גרשוה כתבו אגרת ותנו לה הרי אלו יכתבו ויתנו פטרוה פרנסוה עשו לה כנימוס עשו לה כראוי לא אמר כלום בראשונה היו אומרים היוצא בקולר ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו חזרו לומר אף המפרש והיוצא בשיירא ר’ שמעון שזורי אומר

16. משנה מסכת ערכין פרק ט משנה ד

הגיע יום שנים עשר חדש ולא נגאל היה חלוט לו אחד הלוקח ואחד שניתן לו מתנה שנאמר לצמיתות בראשונה היה נטמן יום שנים עשר חדש שיהא חלוט לו התקין הלל הזקן שיהא חולש את מעותיו בלשכה ויהא שובר את הדלת ונכנס אימתי שירצה הלה יבוא ויטול את

17. משנה מסכת מידות פרק ב משנה ה

אליעזר בן יעקב שכחתי מה היתה משמשת אבא שאול אומר שם היו נותנין יין ושמן היא היתה נקראת לשכת בית שמניה וחלקה היתה בראשונה והקיפוה כצוצרה שהנשים רואות מלמעלן והאנשים מלמטן כדי שלא יהו מעורבין וחמש עשרה מעלות עולות מתוכה לעזרת   

18. משנה מסכת נדה פרק י משנה ו

בראשונה היו אומרים היושבת על דם טוהר היתה מערה מים לפסח חזרו לומר הרי היא כמגע טמא מת לקדשים כדברי ב”ה בש”א אף כטמא מת:

19. משנה מסכת טבול יום פרק ד משנה ה

בראשונה היו אומרים מחללין על פירות ע”ה =עם הארץ= חזרו לומר אף על מעותיו בראשונה היו אומרים היוצא בקולר ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו חזרו לומר אף המפרש והיוצא בשיירא ר”ש שזורי אומר אף המסוכן:

20. משנה מסכת טבול יום פרק ד משנה ה

בראשונה היו אומרים מחללין על פירות ע”ה =עם הארץ= חזרו לומר אף על מעותיו בראשונה היו אומרים היוצא בקולר ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו חזרו לומר אף המפרש והיוצא בשיירא ר”ש שזורי אומר אף המסוכן:

אין אדם מקדש/מקדיש דבר שאינו שלו

The mishnah כלאים ז:ד relates opinions that for purposes of both כלאים and שביעית,

אין אדם מקדש דבר שאינו שלו.  A similar phrase and idea occurs in ערכין (and I think more generally in קדשים, although I cannot find the exact phrase with regard to קדשים):

אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו

תנאי בית דין

This phrase appears 9 times in the Mishnah:

1. משנה מסכת דמאי פרק ז משנה ג

וחושך גרוגרת אחת ר”ש בן גמליאל אומר לא יחשוך מפני שהוא ממעט מלאכתו של בעל הבית רבי יוסי אומר לא יחשוך מפני שהוא תנאי בית דין :

2. משנה מסכת כתובות פרק ד משנה ז

לא כתב לה כתובה בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה מפני שהוא תנאי בית דין כתב לה שדה שוה מנה תחת מאתים זוז ולא כתב לה כל נכסים דאית לי אחראין לכתובתיך חייב שהוא תנאי בית דין:

3. משנה מסכת כתובות פרק ד משנה ז

מנה מפני שהוא תנאי בית דין כתב לה שדה שוה מנה תחת מאתים זוז ולא כתב לה כל נכסים דאית לי אחראין לכתובתיך חייב שהוא תנאי בית דין :

4. משנה מסכת כתובות פרק ד משנה ח

לא כתב לה אם תשתבאי אפרקינך ואותבינך לי לאינתו ובכהנת אהדרינך למדינתך חייב שהוא תנאי בית דין :

5. משנה מסכת כתובות פרק ד משנה י

לא כתב לה בנין דכרין דיהוו ליכי מינאי אינון ירתון כסף כתובתיך יתר על חולקיהון דעם אחוהון חייב שהוא תנאי בית דין :

6. משנה מסכת כתובות פרק ד משנה יא

בנן נוקבין דיהויין ליכי מינאי יהויין יתבן בביתי ומיתזנן מנכסי עד דתנסבן לגוברין חייב שהוא תנאי בית דין :

7. משנה מסכת כתובות פרק ד משנה יב

את תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסי כל ימי מיגד אלמנותיך בביתי חייב שהוא תנאי בית דין כך היו אנשי ירושלם כותבין אנשי גליל היו כותבין כאנשי ירושלם אנשי יהודה היו כותבין עד שירצו היורשין ליתן ליך כתובתיך לפיכך אם רצו היורשין נותנין לה כתובתה ופוטרין

8. משנה מסכת זבחים פרק ד משנה ו

לשם אשים לשם ריח לשם ניחוח והחטאת והאשם לשם חטא אמר רבי יוסי אף מי שלא היה בלבו לשם אחד מכל אלו כשר שהוא תנאי בית דין שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד:

9. משנה מסכת טבול יום פרק ד משנה ז

ולא תדמע כדי שתתגלגל ותגיע לבור ר’ יוסי אומר אף מי שהיה בו דעת להתנות ולא התנה נשברה אינה מדמעת מפני שהוא תנאי בית דין

 

חבר

דמאי ב:ג introduces the term חבר.  It gives the rules for המקבל עליו להיות חבר.

משנה מסכת דמאי פרק ב משנה ג
המקבל עליו להיות חבר:
אינו מוכר לעם הארץ לח ויבש
ואינו לוקח ממנו לח
ואינו מתארח אצל עם הארץ
ולא מארחו אצלו בכסותו

ר’ יהודה אומר
אף לא יגדל בהמה דקה
ולא יהא פרוץ בנדרים ובשחוק
ולא יהא מטמא למתים
ומשמש בבית המדרש

אמרו לו לא באו אלו לכלל

The חבר appears to be a category which is set against the עם הארץ.  R. Yehudah expands the restrictions required of a חבר.

The phrase המקבל עליו appears only three other times in the Mishnah.  First in the Mishnah immediately preceding this one:

משנה מסכת דמאי פרק ב משנה ב
המקבל עליו להיות נאמן
מעשר
את שהוא אוכל
ואת שהוא מוכר
ואת שהוא לוקח
ואינו מתארח אצל עם הארץ

ר’ יהודה אומר אף המתארח אצל עם הארץ נאמן
אמרו לו על עצמו אינו נאמן
כיצד יהא נאמן על של אחרים

We have two categories, a נאמן and a חבר, and both are required to distance themselves from עמי הארץ.  It is interesting the ר’ יהודה is more stringent in his definition of a חבר, but more lenient in his definition of a נאמן.