דמאי ב:ג introduces the term חבר.  It gives the rules for המקבל עליו להיות חבר.

משנה מסכת דמאי פרק ב משנה ג
המקבל עליו להיות חבר:
אינו מוכר לעם הארץ לח ויבש
ואינו לוקח ממנו לח
ואינו מתארח אצל עם הארץ
ולא מארחו אצלו בכסותו

ר’ יהודה אומר
אף לא יגדל בהמה דקה
ולא יהא פרוץ בנדרים ובשחוק
ולא יהא מטמא למתים
ומשמש בבית המדרש

אמרו לו לא באו אלו לכלל

The חבר appears to be a category which is set against the עם הארץ.  R. Yehudah expands the restrictions required of a חבר.

The phrase המקבל עליו appears only three other times in the Mishnah.  First in the Mishnah immediately preceding this one:

משנה מסכת דמאי פרק ב משנה ב
המקבל עליו להיות נאמן
מעשר
את שהוא אוכל
ואת שהוא מוכר
ואת שהוא לוקח
ואינו מתארח אצל עם הארץ

ר’ יהודה אומר אף המתארח אצל עם הארץ נאמן
אמרו לו על עצמו אינו נאמן
כיצד יהא נאמן על של אחרים

We have two categories, a נאמן and a חבר, and both are required to distance themselves from עמי הארץ.  It is interesting the ר’ יהודה is more stringent in his definition of a חבר, but more lenient in his definition of a נאמן.